אמורה
'Shir Didi'
״אמורה, באיזה דרך נתחתן?״ ניקו שואל בחיוך ממזרי, בזמן שמגלגל סיגריה במרפסת, בגסט האוס בורנאסי' אני לא בטוחה ששמעתי נכון.
״אולי איזה באבא הודי יחתן אותנו״ הוא ממשיך ואני מהנהנת כאילו הייתי בובה בשמשה של הרכב, תלויה בתנועותיו של הנהג. אחר כך, אומר הנהג שלי, כשנבנה בסיס חזק מספיק, אולי נגדל בו ילדים.
״אם זה חתונה איתו, אני מעדיף שלא תהיה בכלל״ סבא ויקטור אמר לי בארץ, כשהסברתי לו שזאת אהבה בין נשמות, כמו האהבה שלו אלי, כזאת שהולכים עבורה כמה שצריך, כפי שהיה נוסע במיוחד מבנימינה, רק כדי לאסוף אותי מהבסיס באשדוד עם הסוברו פשע שלו. הריחות המתוקים התלויים על המראה הקדמית יצרו מחנק מענג, והזמן שבילינו ברכב מהבסיס עד הבית, היו כמו הצצה לכוכב לכת אחר, בהם הייתי נשמה חופשיה, יושבת במדים.
סבא ויקטור היה מסובב באיטיות את ההגה, כאילו הסיבוב לא נגמר לעולם, ובכל פעם שהיינו מגיעים לתחילת הרחוב, היה אומר- ״הנה תראי, אולמי רונה! שם תתחתני בעזרת השם עוד השנה״. וקיוויתי שאם אתחתן, בעזרת השם יום אחד, זה לא יהיה באולמי רונה העלובים.
הייתי אז בת 19 ולא היה לי חבר, רק גברים מזדמנים, אבל את זה ויקטור לא ידע. ״אני לא יכול להוציא את התמונה הזאת מהראש שלי״ הוא מספר שוב ושוב, איך בגיל ארבע בערך, באתי אליו ואמרתי לו ישירות, חד וחלק, כיודעת דבר או שניים, ״אני הנשמה שלך״. בגלל זה הוא אוהב אותי במיוחד.
״סה פה נורמל״ מלמל בצרפתית ״שילדה קטנה אומרת דבר כזה. בגיל כל כך קטן״. הנשמה שלי, הוא קרא לי בחזרה, והתפלל שאמצא חתן ושאביא לו נין או נינה, אמר שזה לא משנה. אבל אולמי רונה נסגרו ואני לא התחתני באותה השנה וגם לא בעשר שנים שאחרי.
רק הלכתי והתרחקתי ממשאלת המוות שלו, ובמקום להתמסד תחת חופה יהודית, באולם רעוע עם אורות מהבהבים כפי שרצה עבורי, העדפתי לצאת לנדודי, לחפש אחר גבר שיכניס אותי לסוברו פשע שלו ויהוה לי תחלופה לחיים האמיתיים.
כשסיפרתי לויקטור על ניקו הוא אמר- ״כזאת אהבה? דווקא עם גוי? צרה גדולה״, וסידר את הקסקט שישב לו על הקרחת של המוח העקשן, היהודי.
