סיפור פרידה
'Shir Didi'
אתה נורא רזה, תאכל משהו.
הגוף שלך, שפעם היה מלא שרירים, נהיה כמו של נער מתבגר.
יש לך פרצוף של בן 90, שרוצה כבר לסיים עם החיים אבל אתה מתנהג כמו ילד, אוכל רק חטיפים ואז כואבת לך הבטן. מתעקש להחזיק את מנעד הגילאים, וזה מכביד לנו על הסלון, אני חייבת לצאת.
לא אחמם לך שניצלים עכשיו, הלכתי לבדוק מה אני מרגישה, בבית של מישהי אחרת, שגרה בשינקין וצריכה שישמרו לה על החתולים. אני משחקת אותה לרגע בחיים אחרים, לובשת מעיל פרווה מנומר ושמה עגילים מזהב, גדולים. כיף לי לשחק אותה אחרת.
יש מישהו בפאב למטה, שלוחש לי דברים באוזן ומזמין אותי לצ׳ייסרים של ג׳ק דניאלס. אחרי שאני צוחקת איתו, עולה הביתה לבד, שיכורה, מפנטזת על מה שאסור ומרגישה בוגדת.
זוכר ששכבנו על החוף בנסאו? שמנו את הראש בחול וצחקנו על ההרגשה שזה עושה, כשהמים מתקרבים, כמו מסאג׳ בעורף שמייצר זרמים.
עשינו אהבה בסלון, ובמטבח, ומקלחת, ולפני השינה על המיטה הגדולה, עם המצעים הלבנים בריח של וניל. צילמת אותי, מכינה לנו קפה בתחתונים. צחקנו בלי סיבה, סתם כי ככה, החיים. היו רגעים שממש חיפשתי על מה לריב איתך, כי לא תפסתי את זה, שהכל כל כך מושלם. בנסאו, כשהגשם יורד, זזים הצידה למקום שאין ענן.
אתה נורא רזה, לא שתית את הקפה שהכנתי לך לפני שיצאתי. שתיתי את שלי, גם על זה חשתי אשמה. הסתכלת על המזוודה הקטנה, שעמדה ליד הדלת, התחננת ״תישארי״. כל כך פחדתי לראות אותך מפחד, יצא ממך פרצוף שלא הכרתי, והרגשתי שזה גדול עלי, להיות זאת שמשנה לך את תווי הפנים.
שתיתי את הקפה בשלוק אחד, על השולחן עמדו כוס מלאה וכוס ריקה, כאות אזהרה לבחירה העתידית שלי. בארון הכל משותף, כמעט שלא זיהיתי מה שייך למי, אז לא לקחתי הרבה.
בתל אביב קניתי מעיל מנומר ועגילי זהב, גדולים. עכשיו שוכבת על הגב, בסלון מרווח של מישהי אחרת. כשהראש שלי נוגע בפרווה של המעיל והדמעות שזולגות על הלחיים מתקרבות לעורף, זה עושה מסאז׳ שמייצר זרמים. מרגיש קצת כמו לזוז הצידה, למקום בלי עננים.
